• יו"ר: פרופ' ניר וסרברג
  • מזכיר: ד"ר איאן וייט
  • גזבר: ד"ר יפעת יוסף
  • יו"ר ועדה מדעית: ד"ר נועם שוסמן
  • חברי ועדה מדעית: ד"ר עדה רוזן, ד"ר ניר חורש
  • מרכז ועדת אינטרנט: ד"ר עידו מזרחי
מגזין

היינו רחוקים מלהגיע לאי ספיקה

איך השפיע צמצום הפעילות האלקטיבית במהלך התפרצות הקורונה על מערכת הבריאות בישראל ואיך כדאי לעשות זאת טוב יותר בפעם הבאה

בית חולים, מיטות אשפוז. צילום: פלאש 90

משבר הקורונה הציב את מערכת הבריאות בחזית, המחיש את מרכזיותה ואת החשיבות הרבה של תכנון מראש וניהול מדיניות מערכת הבריאות. במסגרת וובינר מקוון שהתקיים לאחרונה בחסות מכון אסותא לחקר שירותי בריאות, עלו לדיון משמעויות צמצום הפעילות האלקטיבית במהלך משבר הקורונה.

בדיון המקוון השתתפו מובילים ומנהלים במערכת הבריאות, ממגוון תפקידים ומוסדות, כאשר המטרה היתה להבין מה הן הבעיות במצב הקיים, מה נדרש לעשות בעתיד ומה עדיין דורש דיון ומחשבה. מטרת הוובינר לא היתה "חוכמת הבדיעבד" אלא למידה לעתיד למען ניהול אפשרי טוב יותר של המגיפה במידה שאכן יתרחש גל שני בישראל.

עומס התחלואה בעקבות משבר הקורונה גרם לשינויים רבים בפעילותה של מערכת הבריאות בישראל. באמצע חודש מרץ אסר משרד הבריאות על ביצוע ניתוחים אלקטיביים במערכת הציבורית ועל ביצוע פעולות רפואיות שאינן דחופות, דוגמת טיפולי שיניים. לאורך המשבר גם אופן העבודה של מערכת הרפואה הפרטית הותאם והשתנה לדרישות הציבור ולהנחיות משרד הבריאות.

היה נדמה שיש רק פרמטר אחד חשוב, והוא הימנעות מהדבקה. המסר הזה גרם נזק למערכת, חולים אקוטיים שנדרשו לטיפול לא הגיעו לבתי החולים, תורים אלקטיביים ואמבולטוריים התארכו והיתה אבטלה של הצוותים המטפלים

ביקורת רבה הושמעה על תהליכי קבלת ההחלטות במהלך החודשים האחרונים בניהול מערכת הבריאות בזמן הקורונה, בפרט על ההחלטה לצמצם את הפעילות האלקטיבית ורבות נאמר על ההשפעות של החלטה זו. בתקשורת הועבר לציבור מסר שמומלץ להימנע מלהגיע לבית החולים, ומסר זה הותיר רבים מבולבלים כיצד עליהם לנהוג אם הם חשים לא בטוב. היה נדמה שיש רק פרמטר אחד חשוב, והוא הימנעות מהדבקה. המסר הזה גרם נזק למערכת, חולים אקוטיים שנדרשו לטיפול לא הגיעו לבתי החולים, תורים אלקטיביים ואמבולטוריים התארכו והיתה אבטלה של הצוותים המטפלים.

משרד הבריאות השתמש ב"פאניקה" ככלי ניהולי. זהו כלי לגיטימי כל עוד התנאים נכונים - כאשר מדובר למשל בתקופת זמן קצרה, הובלה למטרה ספציפית, התנהלות ביושרה, והכי חשוב – שההנהגה עצמה לא בפאניקה. אולם, הבעיה היתה שההנהגה נאחזה בקונספט מוטעה, שנבע מהחמרה בתפיסה ובהערכת מספר החולים והמונשמים הצפוי. הפאניקה אמנם עזרה לאירוע, אך השפיעה גם על מקבלי ההחלטות.

תרחישי הייחוס שניתנו למשרד הבריאות גרמו להם לא להיות מסוגלים לפעול בגמישות ולא לשנות הנחיות בצורה יעילה. במקביל, היה חוסר בהסברה ושקיפות של תהליך קבלת ההחלטות, מה שהביא לירידה באמון הציבור.

בנקודת ההתחלה, היה אפקט חוסר ודאות, ועם אפקט הפחד הציבור שיתף פעולה, אך עם הזמן נוצר פער בין התרחישים לבין המציאות המתפתחת ולא היתה התאמה בין התנהגות המערכת למציאות. הציבור איבד את האמון בהנהגה, וזהו תנאי קריטי והכרחי להצלחה במצבים אלה.

ניתן להפסיק במיידי פעילות אלקטיבית בבית חולים תוך 48-72 שעות, ולכן לא היה צורך להפסיק את הפעילות באופן קבוע בשלב שבו הופסקה, אלא לאפשר לבתי החולים להמשיך ולנהל פעילות שגרתית, עד למצב בו נדרשת הפסקה שלה, ולא כהכנה למצב כזה

פעולות המניעה וההכלה היו טובות, והמטרה היתה למנוע מצב שאי אפשר יהיה להנשים חולה. אולם, ההחלטה על צמצום הפעילות האלקטיבית היתה מוקדמת והיינו רחוקים מלהגיע לאי ספיקה. בשורה התחתונה - ניתן להפסיק במיידי פעילות אלקטיבית בבית חולים תוך 48-72 שעות, ולכן לא היה צורך להפסיק את הפעילות באופן קבוע בשלב שבו הופסקה, אלא לאפשר לבתי החולים להמשיך ולנהל פעילות שגרתית, עד למצב בו נדרשת הפסקה שלה, ולא כהכנה למצב כזה.

30.4.2020. מודעה בכניסה לחלקת הקורונה ב"אסותא אשדוד". 30.4.2020. צילום: דוברות בית החולים

בשלב קבלת החלטה כה מרחיקת לכת, שמבטלת את הפעילות האלקטיבית באופן מיידי, חשוב היה להבין שמדובר באירוע מתגלגל, ולא באסון נקודתי כמו רעידת אדמה או צונאמי, ולכן נקודת המוצא בהתייחסות למגיפה לא היתה נכונה. במסגרת הדיון שהתקיים בוובינר, חיזקו מספר מנהלי בתי חולים את הנקודה הזו והסכימו שהיה ביכולתם להיערך לטיפול בחולי קורונה ובמקביל להמשיך לקיים את הפעילות השוטפת.

רשות האשפוז העליונה, שהיא למעשה הקבינט של מערכת הבריאות, לא הופעלה במהלך משבר הקורונה. מדובר בטעות חמורה, כיוון שלרשות זו היה הידע והיכולת לדחות את ההחלטה על סגירה וצמצום של הפעולות האלקטיביות בהתאם ליכולות המערכת.

בעיה משמעותית בקבלת ההחלטות נבעה ממחסור במודיעין טוב על המצב בזמן אמת, לא ברור מדוע לא נעשו יותר בדיקות ומדוע היו כל כך הרבה עיכובים ותקלות בבדיקות. בנוסף, ההתנהלות סביב נושא בתי האבות לקתה בחסר (רבות דובר ועוד ידובר בנושא) וגם סביב שדות התעופה - למרות סגירת השמיים, לא כל מי שנכנס לארץ נדרש גם להיכנס לבידוד.

בתקופה זו גם צצו מספר הזדמנויות ויתרונות. היתרונות והיכולות של הרפואה מרחוק והרפואה הדיגיטלית צצו לפני השטח. החשיבות של אשפוז בית באחריות קופות החולים, קיצור משך האשפוז ושחרור מוקדם עלו לדיון. במקביל, חשיבות הממשק בין בתי החולים הקהילה והרווחה נגלו עכשיו יותר מתמיד.

מה למדנו מהגל הראשון, שנוכל לעשות טוב יותר בגל השני?

מתחקיר הגל הראשון, המסקנה היא ברורה – הקורונה היא מחלת קהילה ולא מחלת בית חולים. התייחסות למגיפה ככזו תאפשר מניעת התפשטות בצורה משמעותית. ניהול הטיפול בידי הקהילה יסייע בהפחתת העומס מבתי החולים. בעתיד, צריך להיות פרואקטיביים ולהסיט משאבים לטובת הקהילה, עידוד טיפול מרחוק והזדמנות לסנכרון לאומי.

במקביל, המדינה צריכה לדרוש ממנהלי בתי החולים לקיים טיפול בקורונה יחד עם המשך פעילות ניתוחית, גם אם האתגר כרוך במנשמים וציוד הרדמה, כפי שנעשה ברוב המדינות בחו"ל. נדרש לתת למנהלי בתי החולים יותר אוטונומיה ולהגדיר לכל מנהל מהי המשימה שלו.

חשוב לשמור על האמון והביטחון של הציבור בכך שבתי החולים יודעים לעשות במקביל דברים. יש לתת למנהלי בתי החולים ולמנהלי הקופות לנהל את האירוע תחת רשות אשפוז עליונה.

בנוסף, בתי החולים הפרטיים צריכים להיות מופעלים בחירום כחלק ממערך האשפוז של ישראל. בתי החולים הפרטיים היו ערוכים לפתיחת יחידות קורונה, ובמקביל ניתן היה להסיט פעילות אלקטיבית מבתי החולים הציבוריים לפרטיים, על מנת למנוע צוואר בקבוק.

מובילי מערכת הבריאות ומקבלי ההחלטות צריכים לנהוג בגמישות, לדעת מתי התרחיש אינו מתממש, להתאים את תגובות המערכת ולא להיצמד לתרחישים הראשוניים; להבנות את תהליכי קבלת ההחלטות בשקיפות דו צדדית, גם למערכת וגם לציבור. לנהוג במידתיות, על ידי הערכת עלות מול נזק, ובהתאם לקחת סיכונים מושכלים.

נדרשות הכנות לחורף הקרוב, גם אם לא יתרחש גל קורונה נוסף: הרחבת יכולת הבדיקות ל-30 אלף ביום, הכפלת מספר חיסוני השפעת בסטוק, הרחבת תקציב קופות החולים מ-2 מיליון ל-4.5 מיליון שקל, הגדלת כוח אדם לחיסון האוכלוסיה (באמצעות חובשים מהצבא או רוקחים) והתארגנות טובה יותר לטיפול בקשישים

צריך לזכור שאין פעולה בתחום הבריאות שהיא חפה מסיכונים. לכן, נדרש לייצר תרחיש מדויק מה עושים מתי, להחליט מהו הסף הסביר בו נכריז על הקטנת תפוסה וביטול פעילות אלקטיבית. מספר תרחישים מותנים יאפשרו לנו להיות יותר מדויקים בצעדים שיינקטו, וכך נוכל להימנע מנזק של תחלואה קולטרלית.

נדרשות הכנות לקראת החורף הקרוב, גם במידה ולא יתרחש גל קורונה נוסף: הרחבת יכולת הבדיקות ל-30 אלף בדיקות ביום, הכפלת מספר חיסוני השפעת בסטוק, הרחבת תקציב קופות החולים  מ-2 מיליון ל-4.5 מיליון שקל, הגדלת כח אדם לחיסון האוכלוסיה (באמצעות חובשים מהצבא או רוקחים) והתארגנות יותר טובה לטיפול בקשישים.

אנו תקווה כי במידה שאכן יתרחש גל שני של קורונה, או כל אפידמיה אחרת בעתיד, מערכת הבריאות תדע להפעיל תהליכי קבלת החלטות בצורה נכונה יותר ולפעול באומץ מול ניהול הסיכונים הנדרש, תוך הפעלת כל גורמי המפתח הנדרשים.

מחברי המאמר:  פרופ' יהושע (שוקי) שמר, יו"ר אסותא מרכזים רפואיים ומנהל מדעי; פרופ' יוסי ווייס, מנהל מכון  אסותא לחקר שירותי בריאות; ד"ר רועי ברנע, חוקר ראשי; רעות רון, חוקרת - מכון אסותא לחקר שירותי בריאות

נושאים קשורים:  קורונה,  חדשות,  מגיפת הקורונה,  פעילות אלקטיבית,  בתי חולים פרטיים,  פרופ' שוקי שמר,  משבר הקורונה,  חיסונים,  תחלואת חורף
תגובות