ברגיל, הרופאים עושים מלאכתם נאמנה ובשנים האחרונות גם מקפידים היטב על הרישום הרפואי. אולם לצערנו, לא תמיד נעשית המלאכה כראוי ולעתים אף נתפשים רופאים בקלקלתם, במקרים שבהם הרישום הרפואי הסותר מוכיח כי הפעולה הרפואית לא היתה צריכה להיעשות ("פעולה ללא אינדיקציה") או כי היו כשלים חמורים שהוסתרו.
עוד בעניין דומה
מטרתו של הרישום הרפואי וחשיבותו אינה מיועדת בעיקר להליך המשפטי אלא בראש ובראשונה להליך ולטיפול הרפואי. בית המשפט העליון קבע במספר רב של פסקי דין כי "במקרים מסוימים עשוי היעדרו של רישום מסודר של מהלך המחלה ושל הטיפול בה לפגוע בטיפול הנאות עצמו בזמן אמת... טיפול רפואי מתבצע לא פעם על ידי רופאים אחדים, ואלה מצידם מסתמכים על רישומים רפואיים לצורך העברת מידע מאחד לרעהו. גם רופא המטפל בחולה לבדו זקוק לרישומים על מנת לשמר את המידע המצוי בידו על אודות החולה, לרענן את זכרונו, לעקוב אחרי מצב החולה וכדומה".
עוד קבע ביהמ"ש העליון כי, בין היתר, תוצאה של חסר ברישום או רישום סותר היא קביעה כי עצם החסר או השוני ברישום מהווה הוכחה לרשלנות רפואית: "... רואה אני לחזור ולהדגיש כי רשלנות רפואית מתגבשת כבר בעצם אי ניהול תקין של הרישומים הרפואיים שחייבים בהם הרופאים המטפלים במוסדות הרפואיים השונים. מקרה זה הוא אחד מרבים שבהם היעדרו של רישום מסודר של מהלך המחלה ושל הטיפול בה פוגע לא רק בקביעת ממצאים לאחר האירוע, כי אם בראש ובראשונה בטיפול הנאות בחולה עצמו בזמן אמת. כבר חזרנו, חזור והדגש, כי סדרי מינהל תקינים מחייבים ניהול תרשומת מפורטת ומדויקת של הטיפול בחולה, ולאו דווקא מהבחינה המינהלית גרידא".
רק כחמישה חודשים אחרי הניתוח ושלושה חודשים לאחר פטירתו של החולה, נרשמו בגיליון הרפואי ממצאים חמורים שנתגלו מיד בסיום הניתוח כמו איסכמיה קשה של היד הימנית כתוצאה מלחץ חיצוני על היד במהלך הניתוח; כוויה נרחבת על בטנו של החולה והעובדה כי מספר שעות מתחילת הניתוח פיתח אי יציבות המודינמית
במספר מקרים שבהם הגשנו תביעות בחדשים האחרונים, מודגמים הדברים במלוא חריפותם:
מקרה ראשון: ניתוח דחוף ללא אינדיקציה רפואית
סיפורו של גבר כבן 49 (התובע), אשר שלושה ימים בלבד מביקור ראשון אצל רופא מומחה לכירורגיה, בניגוד לכל פרקטיקה מקובלת, נותח על ידו בפי הטבעת, ללא אינדיקציה רפואית, במרכז רפואי פרטי. הניתוח היה כביכול לתיקון פיסורה ולכריתת פיסטולה, זאת, מבלי שקודם לניתוח טופלה הפיסורה שמרנית כמתחייב ומבלי שבוצעו בדיקות הדמיה, הכרחיות כמקובל, לבירור מסלול הפיסטולה, כמדריך למנתח.
נדגיש כי לצורך "הכשרת השרץ" והצדקת הניתוח, כתב הכירורג - בדיוק באותו זמן - מסמכים סותרים ושקריים: 1. בתיק הרפואי נרשם כי "למרות המלצתי לטיפול שמרני, דורש ניתוח". כלומר, התובע מתנגד לטיפול שמרני (אשר לא הוצע כלל); 2. ואילו במסמך אחר, לצורכי קבלת אישור לניתוח מהנהלת הקופה, כתב הרופא: "פיסורה מכאיבה שלא נענתה לטיפול שמרני...". כלומר, מוצו טיפולים שמרניים. שתי האמירות הן שקריות, אשר נועדו לאפשר לרופא לנתח אדם בפי הטבעת באופן פרטי בהרדמה כללית, יומיים בלבד לאחר שראה אותו, והחמור מכל, ללא אינדיקציה רפואית. נדגיש כי לא הוצע לתובע כל טיפול שמרני וברור כי מטבע הדברים גם לא הספיק התובע לעבור כל טיפול שמרני, ולכן לא ניתן לקבוע כי הטיפול לא צלח.
במטרה "להמתיק הגלולה", הכירורג תיאר בפני התובע שהוא מבצע עשרות ניתוחים כאלה ושמדובר בניתוח פשוט: "ואחרי מנוחה של שעתיים, תוכל ללכת לעבודה". ברם, הניתוח הסתבך והתובע נותר ללא שליטה על הסוגרים, מתהלך באופן קבוע עם תחתון חיתול, אינו עובד וירד כ-20 ק"ג במשקל.
מקרה שני: הצוות הרפואי לא דיווח על סיבוכים בניתוח והחולה מת
המקרה השני הוא של גבר בן 56, איש פעיל שנכנס לניתוח בבית חולים בשל גידול בבטן ובניגוד למצופה נפטר כתוצאה מהניתוח. במהלך הניתוח הארוך (כ-15 שעות), נלחצה ידו של המנוח באופן חמור במהלך כל שעות הניתוח, כך שנגרמה "תסמונת מדור" אשר לא זוהתה בניגוד למתחייב, תוך זלזול בחולה במהלך שעות ארוכות בהן שהה במחלקת התאוששות מיד לאחר הניתוח. האיחור באבחון היד האיסכמית (ללא אספקת דם) גרם לנמק נרחב של שרירים, שהביאו לאי ספיקת כליות וכבד ומאוחר יותר לזיהומים בדם, שגרמו לקריסת מערכות ולמותו כעבור חודשיים של אשפוז ביחידה לטיפול נמרץ, בייסורים קשים.
מעבר לרשלנות המקצועית של הצוות המטפל, הדבר החמור שאירע בבית החולים הוא שהרישומים מזמן אמת לא מצביעים על בעיות במהלך הניתוח או מיד לאחריו. דו"ח הניתוח הנכתב על ידי הכירורגים שניתחו, דו"ח ההרדמה הנכתב על ידי המרדימים והדו"ח הסיעודי הנכתב על ידי האחיות - הצוות הרפואי שטיפל בחולה המנותח הנמצא חסר ישע תחת הרדמה - כל הדו"חות שותקים בזמן אמת וכותבים שלא היו בעיות חריגות במהלך הניתוח.
ואולם, מסמכים מאוחרים בתיק והמהלך הרפואי בהמשך מבהירים כי במהלך הניתוח היו בעיות קשות ביותר אשר השפיעו על מצבו הרפואי ועל המהלך לאחריו. רק כחמישה חודשים אחרי הניתוח ושלושה חודשים לאחר פטירתו, נרשמו בגיליון הרפואי ממצאים חמורים שנתגלו מיד בסיום הניתוח כמו איסכמיה קשה של היד הימנית כתוצאה מלחץ חיצוני על היד במהלך הניתוח; כוויה נרחבת על בטנו של החולה והעובדה כי מספר שעות מתחילת הניתוח פיתח אי יציבות המודינמית שנזקקה לטיפול תומך.
מישהו שדאג "לניהול סיכונים" "טיפל" ברישומים באופן שאם יתבקשו בעתיד האירועים "המרשיעים" של אי התייחסות לתלונות בזמן אמת, הם ייעלמו מהתיק הרפואי ולא ייוודעו לעולם
במקרה זה המומחה מטעמנו קבע בחוות דעתו כי בזמן הניתוח הארוך, ככל הנראה בשל לחץ שהופעל על היד, התפתחה תסמונת מדור, סיבוך קשה שלא היה צריך לקרות. תסמונת המדור זוהתה באיחור רשלני ולכן לא טופלה במשך זמן ארוך מאוד. לו היתה מטופלת בזמן כמתבקש, קבע המומחה, לא היתה מובילה לקריסת מערכות אצל המנוח, אשר הובילה לבסוף למותו. למרבה הצער, שום דבר לא נעשה במשך שעות רבות כאשר הזמן של איסכמיה הוא גורם חשוב מאוד.
אנו רואים שבמקרה זה, הסתרת מהלך העניינים במסמכים בזמן אמת הביאה כשלעצמה לרשלנות של העדר דיווח למי שאמור להמשיך ולטפל בחולה, לאחר הרשלנות שקרתה בחדר הניתוח, ולנזק חמור לחולה עד כדי גרימת מותו טרם עת.
מקרה שלישי: אי התייחסות לתלונות המשפחה גרמה לנכות בפגה
מקרה זה עניינו בפגיעה קשה שנגרמה לתינוקת בת תשעה ימים, שנולדה פגה, בעת שקיבלה טיפול רפואי מספר ימים לאחר לידתה בבית חולים. כתוצאה מטיפול רשלני אִיבדה התינוקת את כל חמש האצבעות בידה הימנית, לאחר שעירוי עורקי, שגרם לחסימת זרימת הדם בידה הימנית, לא נסגר ולא הוצא באופן מיידי כמתחייב, מה שגרם לנמק האצבעות ולנשירתן העצמונית.
האמור לעיל אירע חרף דיווחי הסבתא והאם, שליוו את התינוקת 24 שעות, לצוות הרפואי, שאצבעותיה של התינוקת כחולות. למרות הדיווחים בזמן אמת, תועד האירוע באופן חלקי, רק למחרת, ורק על ידי הצוות הסיעודי. מדיווחי הצוות הסיעודי ביום שלמחרת ניכר היה כי קיימת הכחלה של האצבעות ואף החמרה במצב הכיחלון כבר משעות הבוקר וגם בשעות הצהריים, אולם העירוי נסגר רק בשעות אחה"צ, וגם אז לקח עוד פרק זמן לא ברור עד לשליפתו מהיד.
להפתעתנו הרבה, עם קבלת המסמכים מבית החולים התברר לנו כי השתלשלות האירועים כפי שהיא מתוארת לעיל, לא נזכרת כלל במסמכי בית החולים שהועברו אלינו. אלא שהאֵם שמרה את סיכום המחלה המקורי שקיבלה עם שחרור בתה מהפגייה, ושם דווקא מתוארים האירועים במלואם, כפי שהאם סיפרה לנו. דבר זה מעורר את המחשבה כי מישהו שדאג "לניהול סיכונים" "טיפל" ברישומים, באופן שאם יתבקשו בעתיד האירועים "המרשיעים" של אי התייחסות לתלונות בזמן אמת, הם ייעלמו מהתיק הרפואי ולא ייוודעו לעולם.
העצוב הוא שאם הצוות הרפואי היה דואג לרישום מלא תוך כדי הטיפול בפגה, לא רק שהיו אצבעותיה כפי הנראה ניצלות והיתה נמנעת ממנה הנכות הקשה, אלא גם היה נמנע מבית החולים "הצורך" להסתיר את עליבותו של הטיפול הרפואי ואשמתו בנכות שנגרמה.
במשך השנים נתקלנו פעמים חוזרות בתופעה זו ואלו רק דוגמאות ספורות, מהעת האחרונה, לסתירות – אם לא לומר הטעיות - שעולות מעיון מדוקדק בתיעוד הרפואי שמלמדות אותנו, עורכי הדין, היכן לחפש את האמת שתעזור ללקוחותינו. חבל שלעתים הדברים מלמדים על מעשים כל כך חמורים, שמוטב היה אם היו נמנעים והיתה נעשית רפואה טובה ומסורה, כפי שראוי שיהיה.