• יו"ר: פרופ' חגית טולצ'ינסקי
  • מזכיר: פרופ' ניר וסרברג
  • גזבר: ד"ר עיסא נידאל
  • יו"ר ועדה מדעית: פרופ' אלון פיקרסקי
  • חברי ועד: ד"ר אדוארד רם, ד"ר איאן ווייט, ד"ר נועם שוסמן
  • מרכזת השתלמות עמית: ד"ר עדה רוזן
  • עורך אתר: ד"ר נועם שוסמן
מגזין

מ"ייבוא של מוות" ועד "לא רוצה את הכושית הזאת"

בעקבות מחאת יוצאי אתיופיה, מערכת "דוקטורס אונלי" יצאה לבדוק כמה מבני העדה הצליחו, על אף הקשיים והגזענות, לשבור את תקרת הזכוכית ולהשתלב כרופאים ואחיות במערכת הבריאות

הפגנת המחאה של יוצאי אתיופיה. תל אביב, יולי 2019. צילום: יונתן סינדל/ פלאש 90

כ-700 תקיפות פיזיות שביצעו מטופלים ובני משפחותיהם שאינם יודעים לשלוט בכעסים כלפי רופאים וצוותים רפואיים בבתי החולים השונים ובמרפאות נמנו השנה. בסך הכל על פי הנתונים המצטברים, כ-3,000 תקיפות - רובן מילוליות. התופעה החמורה שניתן למגרה היא חלק מצבר הבעיות השליליות שעימן נאלצת מערכת הבריאות להתמודד, בעל כורחה.

תופעה בזויה נוספת במערכת הבריאות – גזענות – הנמצאת בשוליים, הגם שקורבנותיה ונפגעיה טוענים, במידה רבה של צדק, שאלה עדיין שוליים רחבים מדי – גם היא ראויה לטיפול הולם.

צלילה למאגרי מידע ולארכיוני החדשות מגלה שבעיית הגזענות על רקע של הבדל מוצא אתני, דת ובעיקר צבע עור, איננה ייחודית כיום לישראל. היא קיימת ומטרידה לא מעט מדינות מפותחות. כולן אגב מדינות הגירה המנסות להתמודד עם התופעה כל אחת על פי דרכה ומשאביה.

גזענות, על ביטוייה השונים, היתה בישראל עוד בטרם-מדינה. בתקופת המנדט התבטאה למשל בהתייחסות הדי-מזלזלת, הסטריאוטיפית, המתנשאת, עם אמירות לגלגניות שלרוב נאמרו מאחורי הגב, בחיקויים עולבים ובהדבקת כינויים לא הכי מחמיאים, מצד יוצאי פולין כלפי ה"ייקים", משום שנראו להם "קצת משונים" עם ה"דאנקשיין" וה"ביטשיין" שלהם, הדייקנות, הקפדנות. למעט הרופאים מקרב יוצאי גרמניה - כלפיהם הופגן בדרך כלל יחס אחר, כיוון שהביאו לכאן, לפלשתינה-א"י הקטנה והמרוחקת מאירופה ידע עצום שלא יסולא בפז, וגם משום שהיו ביניהם בעלי תארים רמי-מעלה ומוערכים כמו "דוצנט" שעוררו יראת-כבוד מובנית.

רופאים, אחיות ואחים מהאוכלוסיה הערבית היו במשך עשורים מטרה להתייחסויות פוגעניות. מימדיהן אמנם דעכו עם הזמן ובעשור האחרון רואים זאת היטב: לא מעטים מבני ובנות המגזר פורצים תקרות זכוכית ובמערכת הבריאות ניתן לראות כיצד השתלבו באופן מובהק וכיצד הם תורמים רבות וזוכים להערכה מקיר-לקיר

אחר כך נפגעו בגרסאותיה האחרות של הגזענות, לרוב הערות מעליבות, בני העלייה הגדולה מצפון אפריקה. במיוחד ממרוקו ("מרוקו סכין", "צ'חצ'חים"). במשך כמה שנים ובאופן יותר מינורי "הרוסים האלה", או "הגרוזינים".

גם רופאים, אחיות ואחים מהאוכלוסיה הערבית היו במשך עשורים מטרה להתייחסויות פוגעניות. מימדיהן אמנם דעכו עם הזמן ובעשור האחרון רואים זאת היטב: לא מעטים מבני ובנות המגזר פורצים תקרות זכוכית ובמערכת הבריאות ניתן לראות כיצד השתלבו באופן מובהק וכיצד הם תורמים רבות וזוכים להערכה מקיר-לקיר כמקצוענים, מסורים בכל הלב לתפקיד ולמטופל, איכותיים, מסבירי פנים. יש לא מעט סיפורי הצלחה וביניהם תמצאו גם "חושבים מחוץ-לקופסא".

הזמן כאמור עשה, עושה ועוד יעשה את שלו. הגישה הפוגענית הרב צדדית הזאת לאורך השנים כלפי בני עדות ושבטים שונים, המרכיבים את הפסיפס האנושי של ישראל, התפוגגה יש להודות ברובה או נמצאת בשלבי דעיכה מתמשכים. אולם, למרבה הצער, כלואים בתוכה עדיין יוצאי אתיופיה. הם חוו ברובם קשיי קליטה והשתלבותם בכל שדרות החיים, למעט בצה"ל, היתה איטית. הם עדיין סובלים קשות משום שלא האמינו, בטרם עלו לכאן, שייתקלו ביחס של לא-הכי-רצויים ודווקא כאן בגלל צבע העור. במשך השנים – שתקו. שיעור הדור השני והשלישי שרכש השכלה גבוהה עלה ועולה בהתמדה כ"הוכחה" שהם יכולים וגם תרומתם לחברה עולה.

אבל עתה גם בני העדה האתיופית מוחים בקול וראוי להקשיב למצוקותיהם כאשר הם מנסים, בדרך כלל בעדינות, במאמץ ובעיקשות ראויים להערכה ולכבוד, להתמודד עם הקשיים וקוצרים גם הצלחות. בני העדה הזאת פועלים בתפקידים שונים במערכת הבריאות והממונים עליהם חולקים להם שבחים.

אלא שמקבלי ההחלטות ברמה הפוליטית-מדינתית בעיקר מגמגמים - מפזרים סיסמאות חלולות, אינם פועלים בקשיחות, בנחרצות ובסמכות שבידיהם כנגד שאריות תופעת הגזענות הבזויה, הניתנת למיגור מלא. עלולות להיות לכך, חובה להדגיש, גם השלכות מרחיקות לכת ויש מזהירים שיהיו לא מעטות.

79% מהישראלים, על פי סקרים שונים, הודו ובהרכנת ראש כמבוישים, שהם מודעים לקיומן של תופעות "גזענות" כלפי בני הקהילה האתיופית. כל ישראלי שני נתקל, על פי סקר אחד, בהתנהגויות פסולות שכאלו גם באופן אישי.

יש להודות: "גורמים בעלי השפעה" ובמיוחד במגזר מאוד מסוים הנשלט בידיהם באופן "בריוני", ממשיכים לפעול ישירות ובחשאי ומשיקוליהם פסולים כנגד "האתיופים" ותורמים לליבוי האש. דוגמה קטנטונת אחת: משגיח כשרות במסעדה נקלט בעדשת מצלמה כאשר הוא אוסר על עובד אתיופי במטבח לגעת בבקבוק יין וכופה על הבעלים לא רק להדיר את העובד מכל מגע בפריטי מזון ושתייה, גם לשפוך לפח - במקרה של תקלה. שלא לדבר כבר על אפליות שבני העדה חווים במערכת חינוך מסוימת. די לקרוא על כך דיווחים מקוממים שמתפרסמים מעת לעת בתקשורת הכללית, המודפסת וגם המצולמת. ועדיין לא הזכרנו את האמירות הפוגעניות שצצות לעתים קרובות באחרונה ברשתות החברתיות.

גזענות על בסיס יומיומי

נרחיק מעט לאחור, לאירוע חסר תקדים ורב משמעות ובלתי נשכח: במרץ 1997 החליטה ועדת השופטים לפרס ישראל להמליץ על הענקת הפרס בתחום העיתונות הכתובה לשמואל שניצר, עיתונאי ותיק, ממייסדי העיתון מעריב ואף עורכו במשך כשש שנים, מתרגם, עורך חדשות קפדן שהדריך דור של עיתונאים צעירים ובעיקר פובליציסט נחשב ומוערך.

על ההחלטה נמתחה ביקורת נוקבת עקב מאמר אחד שכתב תחת הכותרת "ייבוא של מוות" משנת 1994, שבו ביקר החלטת ממשלה להעלות לישראל מאתיופיה את בני הפלאשמורה. שניצר טען, ללא כל ביסוס, שהם עלולים לייבא מחלות קשות, חלקן קטלניות. ההחלטה בעיניו, כתב, לא עולה בקנה אחד עם חוק השבות.

חבר הכנסת אדיסו מאסלה, מיוצאי אתיופיה, מיהר להגיש בג"ץ שהורה לוועדת השופטים לדון שנית בנושא. הוועדה התכנסה שוב וכיוון שלא הושגה בה תמימות דעים – שניצר לא זכה בפרס.

אחות משמרת ערב בבית חולים במרכז הארץ התוודתה באוזני מאושפז כי היא, כיוצאת אתיופיה, חווה על בסיס שבועי, יחס פוגעני, בולעת עלבונות וזלזול ממטופלים "שאינם יודעים לומר פשוט תודה על כל מה שאני טורחת למענם ורק עבורם"

בתקופה האחרונה הופיעו כמה דיווחים על אירועים פוגעניים שחוו בני העדה האתיופית, ביניהם רופאים, אחיות ואנשי מקצועות בריאות אחרים. הסבל שחוו, יש להודות, רב מאוד. רובם בלעו בשקט את הפגיעות – אולם ברור שלא ישכחו אותן לעולם.

בפוסט שהעלתה לפייסבוק בתחילת החודש העיתונאית המוערכת כרמית ספיר-וייץ, כיום ב"מעריב", תיארה אירוע שחוותה לפני 13 שנה: "יום אחד, כתבה, קיבלתי טלפון מצנחן מהעדה האתיופית, יתום מאב, שאמו הנכה מאושפזת בבית חולים גדול ומשגשג. הבן סיפר שכבר ימים ארוכים לא רוחצים את אמו. צלצלתי", סיפרה העיתונאית, "לאחות באותו בית חולים שסיפקה מנעד תשובות: החל מ'יש פה דווקא טיפול מצוין' ועד 'אם לא טוב לה, שתלך מכאן. יש להם אלו, רק תלונות...'.

"טלפנתי למנהל המחלקה שהפנה אותי לממונה על פניות הציבור באותו מוסד רפואי. רק אז רחצו את המטופלת. יומיים אחר כך טלפן שוב בנה הצנחן וסיפר שגילה לפתע שאמו, הסובלת ממחלת ניוון שרירים נדירה, הוכנסה לצום לקראת ניתוח אחרי שנלקחה ממנה ביופסיה והתוצאות הגיעו בתוך 48 שעות – מה שלא עולה על הדעת – והוחלט בבהילות על ניתוח ולא על שיקום כפי שהובטח קודם. סדרת בירורים העלתה בסופו של דבר שחלה טעות. אין צורך בניתוח...".

במקרה אחר, אחות משמרת ערב בבית חולים במרכז הארץ התוודתה יום אחד באוזני מאושפז כי היא, כיוצאת אתיופיה, חווה על בסיס שבועי, יחס פוגעני, בולעת עלבונות וזלזול ממטופלים "שאינם יודעים לומר פשוט תודה על כל מה שאני טורחת למענם ורק עבורם".

במקרה נוסף מהעת האחרונה סיפרה מיילדת ב"איכילוב" על יולדת שעלבה בה - "לא רוצה את הכושית הזאת...".

באחרונה פורסם גם ב"דוקטורס אונלי" על יחס פוגעני לצורותיו שחוו רופאים ורופאות אחרים מבני העדה, זאת שבין מאפייניה התרבותיים ביישנות, מופנמות, נועם הליכות בדרך כלל, שקט, ענווה ויכולת גבוהה של ספיגה - עד שלא ניתן להמשיך ולהכילה.

שוברים את תקרת הזכוכית

האתר "מחשבא", שבו ניתן למצוא מידע עשיר וחשוב על בני העדה האתיופית – לערך יותר מ-140 אלף איש ואישה, כ-1.7% מאוכלוסיית ישראל כיום – מציג את רשימת המומחים והמצליחנים שבהם בתחומים מגוונים. מספרם עולה בהתמדה, אלה שחרף קשיים לא מעטים פילסו ומפלסים דרכם בחברה הישראלית, במשק, במערכת החינוך, בצבא. מבססים את מעמדם. יש ביניהם גם כמה עשרות רופאים. לציבור בישראל מומלץ להקשיב היטב למה שיש להם לומר. במידה רבה של צדק הם טוענים שהגזענות שהם עדיין חווים נובעת גם מתת ייצוג בתקשורת (רק 0.3%), שאין מבינים אותם.

פנינו לבתי חולים בבקשה להציג נתונים פשוטים על מספר הרופאים, הרופאות, המתמחים וגם הסטאז'רים, האחים, האחיות ועובדי סיעוד מבני העדה המועסקים אצלם - נתון סטטיסטי בסיסי. הוא אמור להימצא בידיהם כיוון שכל עובד חדש ממלא טופס למחלקת כוח אדם שבו מציין שנת לידה, ארץ מוצא והשכלה.

"אנחנו לא נוהגים לתייג את הסטודנטים והסטודנטיות, הרופאים או הרופאות שלנו על פי דת, מוצא או עדה. אין ברשותנו את הנתונים המבוקשים" – אלה היו, בניסוחים שונים, התשובות שהתקבלו. ממוסד רפואי אחד נתקבלה התשובה: "אין לנו דרך לאתר זאת. אנחנו לא ממיינים אותם באופן הזה". ממוסד אחר השיבו: "נדמה לנו שיש - אבל בודדים". ממוסד רפואי נוסף מסרו: "ההערכה שיש אצלנו כנראה 14 ילידי אתיופיה אבל עוד רבים אחרים מבני העדה שנולדו בארץ". ממשרד הבריאות, שמן הסתם אמור לדעת כי הנתונים הללו גם נדרשים ונמסרים ללמ"ס, כלל לא השיבו לפנייה.

ד"ר הדס מלדה-מצרי: "צריך לבדוק כיצד מאפשרים כניסה של יותר יוצאי אתיופיה לרפואה בישראל ולמקצועות הבריאות. עבור האוכלוסיה הבדואית-הערבית יש הרבה תכניות וגם העדפה מתקנת. יש אצלנו חבר'ה מצוינים אבל הם לא מצליחים להגיע ליעד במבחנים הפסיכומטריים. כולנו יודעים שיש בעיה עם הבחינה הזאת באוכלוסיות מסוימות"

נחלצה לעזרתנו ד"ר הדס מלדה-מצרי, מתמחה ב"סורוקה" שפרסמה ב"דוקטורס אונלי" את חוויותיה כרופאה מהעדה האתיופית, תחת הכותרת: "החלוק הלבן, הסטטוסקופ ותג השם לא עזרו – תמיד חשבו שאני המנקה". "אני", כתבה, "הרופאה, הקצינה, המתגוררת בקיבוץ ומהווה סמל ההצלחה לקליטת עלייה ושילוב חברתי, חווה גזענות על בסיס יומיומי" .

לדבריה, "ידוע לי על 13 רופאים ממוצא אתיופי בישראל. לא כולם בוגרי לימודי רפואה בארץ. יש ביניהם", פירטה, "סגן מנהל מחלקת ריאות ב'וולפסון' שלא למד בישראל; ארבעה רופאי משפחה; שניים באא''ג בהתמחות, אחד בילדים, אחד בעיניים, אחד כירורג כללי, אחד פנימאי, קרדיולוגית ושתי רופאות שיניים. כמו כן, 17 סטודנטים לרפואה בשלבים שונים של לימודים.

"צריך לראות", ציינה, "איך מאפשרים יותר כניסה של יוצאי אתיופיה לרפואה בישראל ולמקצועות הבריאות. אני יודעת שעבור האוכלוסיה הבדואית-הערבית יש הרבה תכניות וגם העדפה מתקנת. יש אצלנו חבר'ה מצוינים אבל הם לא מצליחים להגיע ליעד במבחנים הפסיכומטריים. כולנו יודעים שיש בעיה עם הבחינה הזאת באוכלוסיות מסוימות".

תופעה בינלאומית: אי שוויון במערכת הבריאות על רקע גזעני

אנחנו לא לבד. עוד ב-2007 פורסם בכתב העת האירופאי לבריאות הציבור דיווח על בעיית הגזענות במערכות הבריאות והטיפול הרפואי באירופה. "נושא רגיש", ציינו מחבריו.

"יש לכך השלכות על כלכלות, חברה, מדע, פוליטיקה. אלא שהן לא נבחנו לעומקן. באירופה מנשבת שוב 'מדיניות היטלר'", נכתב בדיווח, "היא חזרה לשגשג. התוצאה: אי שוויון בשירותי הבריאות והטיפול הרפואי הנגיש לקבוצות שונות של מיעוטים אתניים החווים גזענות, אפליה. אלו בעיות מרכזיות בחייהם".

גם באוסטרליה מפנה באחרונה התקשורת זרקור לתופעת הגזענות, האפליה. זו מופגנת שם כלפי הילידים, האבוריג'ינים. מערכת הבריאות המקומית הכירה בצורך להילחם בה ולהכניס את השינויים המתבקשים. בארה"ב, הגזענות על רקע צבע עור גם במערכת הבריאות מושרשת יותר. היא הוגדרה שם כ"מובנית מערכתית" - Structural Racism.

המרכז הרפואי-אוניברסיטאי Rush בשיקגו הפיץ לתקשורת מאמר שפרסמה הסטודנטית לרפואה כריסטין פאלוק, יחד עם הרופאים ד"ר דיוויד אנסל וד"ר פרננדו דה-מאיו משיקגו, ב-New England Journal of Medicine, המתאר מקרה-בוחן, שכדאי ללמוד ממנו. "אף על פי", כתבו מחברי המאמר, "שגדל צבר הראיות המראות שגורמים חברתיים כמו הכנסות, מגורים וחינוך יש להם השפעה גדולה על תוצאי בריאות לעומת התנהגות או גנטיקה – ראשי מערכות הבריאות והרפואה נותרו מסויגים בזיהוי גזענות כגורם המושרש עמוק באי השוויון בבריאות".

במאמר מתואר לפרטיו המקרה הבא: אפרו-אמריקאית בת 60, הנאבקת עם סרטן שד, תיארה חוויה ש"מדגימה את התרבות המוסדית המקובעת והמשועבדת להיררכיה גזענית, המונעת מאנשים בצבע עור אחר לקבל את מה שהם זקוקים לו באופן בסיסי. גזענות לעתים קרובות מתיימרת להיחשב כאפליה בין-אישית אבל במקרה המתואר רואים כיצד היעדר השקעה הולמת כדי להיאבק בעוני רק מגבירה את התופעה. לנשים אפרו-אמריקאיות, המתגוררות בשכונות שבהן יש ריכוז גבוה של מגרעות, אין הזדמנות לקבלת טיפול רפואי ברמה נאותה לעומת נשים לבנות".

האישה לא היתה מבוטחת בביטוח רפואי עקב חסרון-כיס. היא פנתה לחדר מיון בבית חולים בשיקגו משום שחשה בגוש בשד. ממוגרפיות קודמות שביצעה סיפקו תוצאות טובות, כלומר מצבה הוגדר נורמלי. הרופא במיון חשד שמדובר בזיהום ושחרר אותה לביתה עם אנטיביוטיקה מבלי לזמנה למעקב או למבדק אבחוני כנדרש. הגוש החל לשגשג. בדיקת דימות העלתה כי מדובר בסרטן שד. כירורג כללי סילק את הגוש והמליץ על כריתה מלאה, mastectomy, מבלי לומר לאישה באיזה שלב מצוי הסרטן וגם לא הפנה אותה לאונקולוג מומחה.

ארגון המתנדבים "כוח משימה לסרטן שד" בשיקגו: "הבדלים ביולוגיים בין שחורים ללבנים הם מזעריים אבל הפערים בתוצאי הטיפול עדיין רחבים מדי. עלינו להכיר בכל שגזענות היא מחלה, היא גורם סיכון למחלות אחרות ויש לכן לטפל בה"

רק הודות לארגון מתנדבים בשם "כוח משימה לסרטן שד" במטרופולין שיקגו שהתערב, האישה עברה מחדש סדרת ממוגרמות שהציגו תמונת מצב בעייתית. היא הופנתה לכירורג-אונקולוג מומחה במרכז רפואי אקדמאי, שם אובחנה עם סרטן בשלב 3 – גידול סרטני צינורי, Ductal Carcinoma, שניתן לטפל בו בהצלחה ללא כריתה. "האבחנה שלו באה בזמן כדי לעצור בעדי מכריתה מלאה של השד", סיפרה האישה.

עוד צוין במאמר כי ב-2017 פרסם "כוח המשימה" נתונים לפיהם מאז שהחל בפעילותו ב-2008 והודות להתערבותו, שיעור הפער בשיעורי התמותה בין נשים לבנות ושחורות חולות סרטן שד ירד ב-20% בשיקגו בלבד אך לא נראה בתשעה ערים אחרות בארה"ב עם הקהילות האפרו-אמריקאיות הגדולות ביותר, ביניהן גם ניו יורק ולוס אנג'לס.

מחברי המאמר ציינו כי "הסיבות המדויקות לירידה הזאת עדיין אינן ברורות אבל הן האירו את היעילות של השיפור האיכותי שהושג בצמצום הגזענות המובנית במערכת הטיפול הרפואי. עלינו להיות נכונים ולפעול ברצון לזיהוי ההשלכות של גזענות על מערכת הבריאות. הבדלים ביולוגיים בין שחורים ללבנים הם מזעריים אבל הפערים בתוצאי הטיפול עדיין רחבים מדי. עלינו להכיר בכל שגזענות היא מחלה, היא גורם סיכון למחלות אחרות ויש לכן לטפל בה".

פאלוק, אגב, כובדה ב-2018 בפרס ע"ש ד"ר פול אמברוז על הצטיינותה בלימודים ובפעילותה החברתית. הפרס השנתי ניתן לזכרו של רופא שמצא מותו בהתרסקות טיסה 77 של "אמריקן איירליינס" לתוך הפנטגון, בהתקפת הטרור ב-11 בספטמבר 2001. לפני כשלושה חודשים סיימה את לימודי הרפואה והחלה בהתמחות ברפואה פנימית בקולג' הרפואי בוויסקונסין.

נושאים קשורים:  מחאת האתיופים,  גזענות במערכת הבריאות,  גזענות,  הקהילה האתיופית,  המגזר הערבי,  חדשות,  אפליה מתקנת,  מגזין
תגובות
 
אנונימי/ת
02.08.2019, 11:34

מה עוד לא הבנתם?
גזענות היא פן של קסנופוביה שהיא תכונה המוטמעת בבני האדם.
זה קיים בכל מקום בו יש בני אדם....
המענה היחיד הוא חינוך!

אנונימי/ת
02.08.2019, 12:05

את התגובה הזו שאתם קוראים:כותב/ת מי שעוסק/ת שנים בתחומי הטיפול והשיקום של פעוטות ילדים נוער ומבוגרים צרכים מיוחדים.
עם השכלה (אקדמאית )במדעי הנפש (פסיכולוגיה ) ומדעי הרפואה (רפואה).
עם יכולת איבחון (לצערי הרב)של נפש האדם. ובעצם פוליגרף אנושי. (קללת ההבנה באיבחון אישיות האדם, רשום בקהלת מרבה דעת מרבה מכאוב) אז בתור אדם שמסור/ה באופן עצום לטיפול ושיקום. ועובד/ת רק כשכיר/ה . ולעולם לא ארוויח מיליונים. וכולי כולי מסירות ושליחות. הבנתי לצערי שבן האדם (למרות עבודתי עם בני אדם) הוא היצור הרע והאכזר ובעל פוטנציאל להרס ואבדון הגדול ביותר הקיים על כדור הארץ. הצדדים המתועבים של בני אדם הם כל כך מתועבים. שגם השטן לא ברא. לעולם לא יהיה שינוי בטבעו הארור של האדם. תמישך גזענות , שנאה, אפליה , אנטישמיות הומופוביה.וכל הדברים הארורים. זה האדם הארור. אפילו אלוהים נמאס לו ממי שברא ורצה להחריב ולהתחיל מחדש את האנושות. תיקראו בתנ"ך ובכתבי הקבלה והזוהר. על זה לא מדברים. אפילו אלוהים מאס במי שיצר. ורצה לעשות איתחול מחדש. עולם אבוד. ועצוב.

מהטמה גאנדי הדגים בהתנהגותו את הדרך הנכונה, העם ההודי סבל קשות מהאמפריאליסט הבריטי מגזענות ומניצול ומעליונות אלימה ומחפירה על אדמתו ומולדתו של העם ההודי - ויחד עם זה דרכו של גאנדי הייתה ללא אלימות. התפרצות האלימות במחאתם האחרונה של בני העדה האתיופית ברחבי מדינת ישראל בשריפת מכוניות ובהטלת בקבוקי תבעירה גרמה לרוב הציבור בישראל להשוות את אותם מתפרעים לבני דודינו מעזה. אלף כבאים לא יצליחו לתקן את מה שטיפש אחד יכול להצית. חבל שאין לעדה זו קייס בדוגמתו של גאנדי.
ולכותב הכתבה אומר שחיפוש האשמים מעולם לא פתר את הבעיה. גם כשעם ישראל ישב על אדמתו לא חסרו בעיות - לא לחינם נאמר לא חרב בית המקדש אלא בגלל שנאת חינם. סבלנות וסובלנות לא נקנות בדם!

02.08.2019, 14:26

ואם בחינוך עסקינן, חובה לקרוא/לראות ביוטיוב את
jared diamond
כלום למעט הספר שלו לא עזר לי להתפטר משאריות הקסנופוביה "שכל כך טבעית לבני אדם" (וזה נכון).
אחרי שמכירים את עבודותיו, נגמר הצורך להזכירך ש"הם גם בני אדם" ולא משנה מי ה"הם" הפעם.
ע6זר לעשות רפואה טהורה ללא מאמץ מנטלי שנדרש בד"כ במגע עם אוכלוסיה שהיא "לא כמונו" עבור הרופא

02.08.2019, 19:10

למרות ההתייחסות במילים "מכובסות" אל תופעת הגזענות הממוסדת של ציבורים "מסוימים " ,הכתבה חשובה בהטילה אור על אחד מהענפים המסתעפים מהגזע של תרבות הפלגנות ,אלימות והכוחנות המתרחבת בפוליטיקה ובחברה בישראל

אנונימי/ת
03.08.2019, 01:25

הכתבה הכי חשובה שפורסמה כאן

אנונימי/ת
03.08.2019, 15:07

הגזענות אצלינו איומה לא רק כלפי אתיופים גם בקרב אשכנזים כלפי עדות המזרח. במיוחד זה בולט בקרב חרדים