• יו"ר: פרופ' חגית טולצ'ינסקי
  • מזכיר: פרופ' ניר וסרברג
  • גזבר: ד"ר עיסא נידאל
  • יו"ר ועדה מדעית: פרופ' אלון פיקרסקי
  • חברי ועד: ד"ר אדוארד רם, ד"ר איאן ווייט, ד"ר נועם שוסמן
  • מרכזת השתלמות עמית: ד"ר עדה רוזן
  • עורך אתר: ד"ר נועם שוסמן
מגזין

פרופיל רפואי: ד"ר יפעת יוסף לישצ'ינסקי, מומחית בכירורגיה ב"אסותא אשדוד"

המומחית בכירורגיה של המעי הגס והרקטום מספרת על אביה הרופא שאיבדה בהיותה ילדה, על אהבתה למקצוע, על הקמתו מאפס של בית החולים באשדוד ועל הפעם הראשונה שביצעה עיסוי לב בחזה פתוח

ד"ר יפעת יוסף לישצ'ינסקי, בת 41, מומחית בכירורגיה כללית ובכירורגיה של המעי הגס והרקטום בבית החולים הציבורי אסותא אשדוד, נשואה לינון, רופא מומחה בפנימית ורפואה דחופה, אם לשלוש בנות (7, 10, 13), גרה בפתח תקווה.

"את לימודי הרפואה שלי", היא מספרת, "סיימתי באוניברסיטת סמלוויס בהונגריה ואת חיי המקצועיים בתחום הכירורגיה התחלתי בבית החולים בילינסון, שם עשיתי גם את שנת הסטאז' וגם את ההתמחות בכירורגיה כללית. בהמשך גם עבדתי בבית החולים בילינסון ביחידה לכירורגיה של המעי הגס והרקטום כבכירה במשך מספר שנים.

"לאחר מכן עשיתי התמחות-על בבית החולים ST MARKS  שבלונדון. זהו אחד מבתי החולים המובילים בעולם בתחומו. שם עבדתי במסגרת היחידה ללפרוסקופיה מתקדמת ולניתוחי מעי גס ורקטום מורכבים. השנה שבה עשיתי את התמחות העל בלונדון היתה שנה מדהימה עבורי, נחשפתי לכירורגיה מתקדמת ולרופאים שאני שואפת להיות כמותם ברמה המקצועית והאקדמית".

ד"ר יוסף לישצ'ינסקי מספרת על עבודתה ב"אסותא אשדוד: "אחד הדברים הכי מרגשים וקשים היו הקמת השירות של הכירורגיה של המעי הגס והרקטום בבית החולים החדש. החוויה שבהקמת בית חולים ומחלקה חדשים מאפס היו אתגר לא פשוט ולהיות חלק מהדבר הגדול הזה, שלא היה כמותו בשנים האחרונות במדינת ישראל, היה מרגש ביותר.

"הקשיים הרבים שבתכנון ובהקמה לימדו אותי המון על המקצוע, על עצמי ועל הבחירות שלי בחיים. העבודה כיום עם אוכלוסיה שבעצם לא היה לה בית חולים קרוב במשך שנים היא שונה מאוד, המקרים שרואים הם מאתגרים ומעניינים.

"כיוון שבשנת הפלושיפ עסקתי גם בלפרוסקופיה מתקדמת, במסגרת העבודה במחלקה הכירורגית באסותא אשדוד אני מבצעת את רוב הניתוחים בשיטה זעיר פולשנית כגון כריתות לפרוסקופיות של החלחולת דרך פי הטבעת ושימוש בטכניקות זעיר פולשניות כגון VAAFT (שימוש בוידיאו לתיקון פיסטולות פריאנאליות). אני גאה במה שהקמנו פה יחד במחלקה שבנויה מאנשים בעלי יכולות כירורגיות גבוהות, תעוזה וחזון. ההישג שלנו בזמן קצר מאז הקמת בית החולים הוא כלל לא מובן מאליו וזאת בזכות ההון האנושי שקיים פה".

מדוע בחרת בתחום הכירורגיה?

"למען האמת, כסטודנטית תמיד רציתי להיות רופאת ילדים אבל במהלך הסטאז' נחשפתי לכירורגיה הכללית ולאנשים העוסקים בה בצורה אינטנסיבית ופשוט התאהבתי. נמשכתי לדרמה שבמקצוע ולא משנה באיזו מחלקה הייתי ובאיזה שלב של הסטאז', פזלתי כל הזמן לנעשה בחדר ניתוח. לבסוף, גם אחרי שהתקבלתי להתמחות בילדים, המחשבה שיש בפני את האפשרות לשנות גורל של אנשים ממש במו שתי ידי לא הרפתה והיה לי ברור שאם לא אבחר ללכת בדרך הזאת, אתחרט.

"יש משהו כל כך קסום במקצוע הזה שלמרות כל הקשיים בדרך, והיו לא מעט גם מתוקף היותי אישה מה שהיה פחות מקובל אז, מעולם לא התחרטתי או חשבתי לרגע לוותר. בנוסף, העניין שיש בכירורגיה הכללית והגיוון בחיי היומיום בין המחלקה למרפאות וחדרי הניתוח משכו אותי מאוד.

"בתחום הכירורגיה של המעי הגס והרקטום בחרתי כיוון שראיתי בזה תחום מגוון עם ניתוחים מסוגים שונים, החל מניתוחים קטנים לבעיות שפירות שיכולים להימשך כחצי שעה ועד לניתוחים גדולים ומסובכים בשל גידולים מתקדמים שיכולים להימשך מעל ל 12 שעות".

ספרי בבקשה על מקרה בלתי נשכח בחיים המקצועיים

"אחד המקרים הבלתי נשכחים היה במהלך הסטאז'. זה היה מקרה טראומה של בחור שנמחץ על ידי מערבל בטון. הוא הגיע לחדר טראומה כאשר הוא מדמם בצורה מאסיבית בבטנו ונלקח ישירות לחדר ניתוח. בחדר ניתוח מצבו היה קריטי, הוא דימם בכמות עצומה מאחד מכלי הדם הגדולים ביותר בגוף. זו פגיעה קשה ביותר עם אחוזי הישרדות נמוכים מאוד. בחדר הניתוח, מנהל יחידת הטראומה והצוות שהיה נוכח הצילו את חייו בצורה הרואית. במהלך הניתוח מנהל יחידת הטראומה ביקש את היד שלי, הניח אותה על לב המטופל ואמר לי, תלחצי. זו  היתה הפעם הראשונה שביצעתי עיסוי לב בחזה פתוח. לאחר מכן היה ברור לי שזו האהבה שלי. חיי המטופל ניצלו והוא השתחרר מבית החולים לאחר מספר חודשי אשפוז".

מהו המוטו שלך בעבודה היומיומית?

"אמפתיות. אני משתדלת להבין למצוקת המטופלים ולמרות שאני רואה הרבה מקרים בכל דרגות החומרה, אני מבינה שכל מטופל הוא עולם ומלואו".

מי המודל לחיקוי או המאסטר שלך?

"אבא שלי, שהיה רופא ילדים מדהים. הוא היה עתודאי ושימש כמפקד גף פינוי של יחידת חילוץ נפגעים בהיטס של חיל האוויר בשנותיה הראשונות. הוא היה מטפל גם בחיות שאסף בדרך ולא רק בבני אדם. כשהייתי קטנה, הייתי הולכת עימו למרפאה ורואה איך הוא מתייחס לילדים וכמה הם אוהבים אותו. הוא היה תמיד מצחיק, מחייך וסבלני.  ילדים היו 'מתחלים' רק בשביל להגיע לפגוש אותו. ההורים היו מעריצים אותו. הוא נפטר כאשר היית בת 14 ועד היום בשבילי מודל לחיקוי איך צריך להיות בן  אדם ואיך צריך להיות רופא. הוא הסיבה שבחרתי מלכתחילה בתחום הרפואה".

אם לא היית רופאה?

"הייתי אדריכלית. אדריכלות הוא מקצוע שתמיד משך אותי ומה שמקשר מבחינתי בין שני הדברים הוא הפן האסתטי. אני קפדנית מאוד בניתוחים".

מה את עושה בשעות הפנאי?

"מאז היותי ילדה אהבתי לעסוק בספורט אתגרי. צנחתי, עשיתי סנפלינג, בנג'י ויש לי רשיון צלילה אבל אין ספק שאהבתי הגדולה עד היום היא רכיבה על סוסים. כנערה היה לי סוס שטיפלתי בו יומיום. הייתי מתחרה בתחרויות קפיצות ואפילו עבדתי בחווה. אין יום שלא ביליתי שם. זו חיה קסומה בעיני.

"היום אני עדיין רוכבת וצירפתי גם את שלושת בנותיי לאהבה הזו. אמנם כבר אין לי זמן להשקיע בתחביב הזה כמו פעם וחזרתי לזה רק לאחרונה, אבל אני מקפידה להגיע לחווה עם בנותיי פעם בשבוע ליום שבו כולנו רוכבות. זה היום הכי כיף שלי בכל השבוע. אני גם זוכה לבלות אחה"צ שלם עם בנותיי ללא הפרעות וגם הרוגע והשלווה שמשרה עלי הרכיבה והליטוף של הסוסים משפיעים עלי להמשך השבוע".

לסיום, מה היה משנה במערכת הבריאות?

"הביורוקרטיה חיונית אך מקשה, בעיקר כשמדובר בחולי סרטן. אני משקיעה זמן רב בניסיון לעזור למטופלים שלי לקבל תורים מוקדמים יותר לבדיקות שלהם הם נזקקים לפני הניתוח ולמעקב. ברצוני שיהיה מישהו שמטפל בכך ואחראי על כך בתוך המערכת. לעתים המטופלים מתקשים להיאבק על זכויותיהם ולרוב מדובר באוכלוסיה החלשה יותר שנזקקת לתמיכה רבה".

נושאים קשורים:  ד"ר יפעת יוסף לישצ'ינסקי,  "אסותא" אשדוד,  כירורגיה כללית,  כירורגיה של המעי הגס והרקטום,  חדשות,  מגזין
תגובות
 
01.03.2019, 11:28

רופאה מקסימה ! :)

אנונימי/ת
02.03.2019, 22:20

מהכתבה אני קוראת על אשיות מדהימה בנתינה ודאגה למטופלים ובמיוחד למטופלים הסופניים.
הלואי והרבה רופאים צעירים כמוך היו באמת רואים קודם המטופל והיו מסוגלים לתקשר איתו כפי שאת עושה.

אנונימי/ת
09.03.2019, 10:54

מבלי לפגוע חס וחלילה ברופאה המקסימה הנ"ל כל המרואינים בסדרת כתבות הפרופיל על רופאים מציינים כמה חשובה להם האמפתיה והבנת מצוקת החולה. הלוואי הלוואי שזה היה נכון. עם ותק של 45 שנה במיקצוע ראיתי לא מעט התנהגויות שאינן מחמיאות לציבור הרופאים כלפיי מטופלים.